פסק-דין בתיק עפ"ג 19326-04-12

המערער הורשע על פי הודאתו בתיק פלילי 39264-09-11 (בית משפט השלום בראשל"צ) בעבירות של פריצה למחסן, פריצה לרכב ונהיגה בו בזמן פסילה ללא רישיון נהיגה וללא ביטוח, קבלת אופנוע גנוב ונהיגה בו בזמן פסילה ללא רישיון נהיגה וללא ביטוח והתפרצות למקום מגורים ונידון לתקופת מאסר כוללת של 43 חודשים בפועל המורכבת משלושים ושלושה חודשים בגין העבירות נושא גזר הדין ומהפעלה במצטבר של 10 חודשי מאסר על תנאי שהיו תלויים ועומדים נגדו.

כמו כן נידון המערער לשנת מאסר על תנאי, שישה חודשי מאסר על תנאי ושלושה חודשי מאסר על תנאי בתנאים המפורטים בגזר הדין, לתשלום קנס בסך 1,500 ש"ח וחויב לפצות את המתלוננים בסכום כולל של 5,200 ש"ח.

הערעור מכוון כלפי חומרת עונש המאסר בפועל וב"כ המערער טוען בהודעת הערעור ובטיעוניו בפנינו, כי חרג בית משפט קמא ממדיניות הענישה ומגזרי הדין שנתן הוא בעצמו במקרים חמורים יותר ולגבי נאשמים שנסיבותיהם חמורות יותר מאשר המקרים נושא גזר הדין בגינו מרצה המערער את עונש המאסר ומאשר נסיבותיו של המערער שבפנינו.

לטענת ב"כ המערער, בית משפט קמא לא נתן משקל ראוי להודאתו המיידית של המערער, שחשף מיוזמתו את העבירות בהן הורשע ואף גילה את שמו של מי שנתן לו את הקטנוע הגנוב.

כמו כן טוען ב"כ המערער, כי בית משפט קמא התעלם מרצונו של המערער להיגמל מהשימוש בסמים והדבר בא לידי ביטוי בכך שהוא לא הורשע בעבירה הקשורה בשימוש בסמים.

ב"כ המשיבה מתנגד להקלה בעונשו של המערער ומצביע על חומרת התנהגותו במקרים נושא גזר הדין, על העובדה שאת אחד המקרים ביצע 4 ימים לאחר ששוחרר בתנאים מגבילים בקשר למקרה קודם ועל עברו הפלילי של המערער הכולל עבירות רכוש, לרבות עבירות רכוש כלפי רכב.

עיון בגזר הדין של בית משפט קמא אכן מעלה כי הוא התייחס בחומרה להתנהגותו של המערער ולעברו הפלילי אך אין לומר כי חרג ממדיניות הענישה הראויה כאשר מדובר במי שנהג ברכב בזמן פסילה, ללא רישיון נהיגה וללא תעודת ביטוח לאחר שהתפרץ לאותו רכב חונה; כאשר מדובר במי שהגיע לבניין, פירק מצלמה שהייתה בלובי וניסה לפרוץ מחסן בבניין ומשלא הצליח במזימתו לפרוץ את המחסן, חזר אליו למחרת היום, פתח את דלתו בלום וגנב מהמחסן גלילי צינורות נחושת וכלי עבודה, כאשר את הנחושת מכר תמורת 800 ש"ח.

המערער לא הסתפק בכך אלא כעבור מס' ימים קיבל לחזקתו אופנוע גנוב ונהג בו ללא רישיון נהיגה, ללא תעודת ביטוח ובהיותו בפסילה לתקופה של 10 שנים ומס' חודשים קודם לכן פרץ לדירה וגנב מתוכה שעונים, שרשראות זהב וכסף ותכשיטים נוספים.

יש בהתנהגותו של המערער כדי להוכיח על מסוכנותו לרכושו של הציבור ולשלומם של המשתמשים בדרך כאשר נהג ברכב ובאופנוע בהיותו בזמן פסילה לתקופה ממושכת ומשכך יש להחיל עליו את ההלכות שנפסקו על ידי בית המשפט העליון, שחלקן הובאו בסעיף 10 לגזר הדין של בית משפט קמא בכל הקשור למי שפורץ לדירות ופוגע ברכושם ובביטחונם של בעלי הדירות ובכל הקשור למי שפורץ לכלי רכב ונוהג בהם ללא רישיון נהיגה ובזמן פסילה.

גם אם בית המשפט קמא הפנה למקרים חמורים מהמקרים נושא גזר הדין, אין בכך כדי לומר שסטה ממדיניות הענישה שכן ההפניה הייתה לאותה מדיניות שאותה אימץ, מבלי להתייחס למקרים הספציפיים נושא אותם פסקי דין.

עיון בגזר הדין של בית משפט קמא מעלה כי הוא לא התעלם מנסיבותיו האישיות של המערער, מהתיקון שהוכנס בכתב האישום ומהודאתו המיידית, המשקפת קבלת אחריות והבעת חרטה מצדו של המערער וכך גם לא התעלם מסיועו של המערער בחשיפת חלק מהעבירות בהן הורשע ומהרצון לערוך שינוי בחייו (ר' סעיף 8 לגזר הדין של בית משפט קמא).

עיון בגיליון הרשעותיו הקודמות של המערער מעלה כי הוא עבר עבירות אלימות ורכוש, לרבות עבירות רכוש כלפי רכב החל מהיותו נער ועונשי מאסר בפועל ומאסרים על תנאי שהוטלו עליו, לרבות עונש מאסר על תנאי של 10 חודשים שהופעל על ידי בית משפט קמא, לא הרתיעו אותו מלפגוע ברכושו ובביטחונו של הזולת ולנהוג ברכב בזמן פסילה וללא רישיון נהיגה.

לאור כל האמור לעיל, עונש המאסר בפועל שהוטל על המערער, אף כי אינו לתקופה קצרה, איננו חורג ממדיניות הענישה הראויה ומתחשב במידה הראויה בנסיבותיו האישיות של המערער ובנסיבות לחומרה.

אנו דוחים את הערעור.

<#3#>

ניתן והודע היום כ"ז סיון תשע"ב, 17/06/2012 במעמד ב"כ הצדדים והמערער.